נתחיל בסיפור
המוכר לרוב השפים: ארוחת צהריים מוזמנת ל- 200 סועדים. שעת הארוחה מגיעה, הסועדים
נכנסים לאולם הסעודה, ניגשים למזנונים ופתאום מגיע בריצה מנהל חדר האוכל ואומר
שאין לו יותר מקומות ישיבה ובדלת עומדים עוד עשרות ממתינים.
וסיפור נוסף:
חתונה יוקרתית. קיבלת לו"ז מדויק לכל מנה. אתם מוציאים מנה ראשונה. ממתינים.
ריקודים. מנה ביניים.. ואתה יודע שיש לך כעת עוד חצי שעה עד למנה העיקרית כשלפתע
מכריז הדי-ג'יי: "האורחים מוזמנים למנה העיקרית"...!
ועוד אחד מתוך
רבים: קיבלת לערוך ארוחת גורמה לאורחים רמי מעלה. הזמנת פילה בקר טרי וביום האירוע
מתברר לך שאין להשיג בשר טרי ובמקום זאת הביאו לך פילה בקר קפוא.
תחום מזון
ומשקאות תמיד יפעל בתנאיי אי-ודאות. אם זה בבית מלון קטן או גדול, אם זה בחברת
קייטרינג מוסדי או קייטרינג יוקרתי לאירועים או במסעדה.
ומכאן יוצא שאף
פעם אין לדעת מראש מה צפוי במהלך יום העבודה. קיים תמיד מושג שאנו קוראים לו
"המומנט הקריטי".
לכן, עלינו
לנקוט בכל הפעולות והצעדים כדי לצמצם את אי הוודאות למינימום הכרחי.
חוץ מקביעת
נוהלי עבודה ברורים, כתיבת מישנה סדורה, הדרכה וחניכה קיים תהליך נוסף אותו כדאי
לאמץ מתחום תורת ניהול הפרויקטים על מנת להקטין את אי הוודאות, והוא ניהול סיכונים.
בעזרת שיטה זו
ננסה לצמצם ככל שניתן, כל סיכון אפשרי העלול לפגום במהלך העבודה השוטפת.
אסור לנו לגלגל
עיניים כלפי מעלה ולומר: "אין זאת אשמתי... לא יכולתי לצפות... ההוא אשם...
וכיוצא בזה.
ניתן לצפות
למעלה מ- 95% מהבעיות והסיכונים במהלך הפעילות שלנו בתחום מזון ומשקאות (הרי אנו
לא בונים טילים בליסטיים ולא מנתחי מוח. בסה"כ תפקידנו לייצר ולהגיש אוכל
טעים ומעורר תיאבון).
מהם הגורמים
העלולים להוות סיכון להצלחה שלנו?
א. חוסר ידע מקצועי
ב. חוסר ניסיון מעשי
ג.
בעיית כוח אדם
כללית
ד. אי עמידה בזמנים
ו.
ציפיות הלקוחות
והיכולת לעמוד בהן
כדי להימנע
מלהיכנס למלכודות השונות עלינו לבנות תוכנית לניהול הסיכונים ובעזרתה ניתן להגדיר
את הסיכונים והדרכים לטיפול.
1.
איתור הסיכונים
הפוטנציאליים
2.
דירוגם בהתאם
לסדר חשיבותם הן בעיני הלקוח והן בעיני ההנהלה
3.
קבלת החלטות על
אופי ודרך הטיפול בסיכונים הללו
4.
מעקב ובקרה אחרי
הטיפול בגורמי הסיכון
5.
איתור סיכונים
חדשים
6.
וחוסר חלילה...
1.
איתור הסיכונים
¯
הבנת מטרות
הארגון
¯
ניתוח אירועים
שקרו בעבר
¯
זיהוי ציפיות
הלקוחות
¯
הסרת התנגדויות
¯
שיתופי פעולה
פנים ארגוניים
¯
צבירת ניסיון
¯
סיעור מוחות
והפקת לקחים
2.
דירוג הסיכונים
בהתאם לסדר חשיבותם הן בעיני הלקוח והן בעיני ההנהלה
¯
סיכונים טכניים (תוכנות
מחשב, ציוד חדשני, כלי עבודה יצירתיים)
¯
סיכוני לקוחות
(זמני תגובה ארוכים, Value for Money,
יחס אישי)
כעת יש לבדוק את מידת ההסתברות שהסיכון יתממש ואז לדרגם לסיכונים ברמה
גבוהה, בינונית או נמוכה.
3.
קבלת החלטות על
אופי ודרך הטיפול בסיכונים הללו
¯
מניעה (הסיכון
שאין תקציב למארחת בכניסה, אז בונים את מערך קבלת הלקוחות באופן שונה)
¯
הקטנת גורם
הסיכון (מנסים להקטין את ההסתברות שאירוע מסוג זה יתקיים ואם הוא מתרחש, אז כיצד
ניתן להקטין את הנזק)
¯
העברת הסיכון
לגורם אחר (Out Sourcing)
¯
אימוץ הסיכון
(מקבלים שסיכון זה יתרחש בכל מקרה ולומדים את הדרכים להתמודד איתו)
4.
מעקב ובקרה אחרי
הטיפול בגורמי הסיכון.
התהליך קבוע
ומוודא שלא צצים סיכונים נוספים שלא זיהינו בשלב הכנת התוכנית לניהול סיכונים.
¯
בדיקת עלות
הטיפול בסיכון (במידה והעלות גבוהה מהנזק שעלול להיווצר, יש לשקול חלופות)
¯
הגדרת המאפיינים
לזיהוי סיכונים
¯
מעורבות ההנהלה
בדיווחים בזמן אמת
¯
תיעוד הסיכונים
ודרך הטיפול בהם
¯
ישיבות הפקת
לקחים ודיווחים על תיקון התקלות
לסיכום:
בטח תאמר:
"... עזוב שטויות! אני כל כך מנוסה ואדע לאלתר ולמצוא פתרון לכל מצב."
לא אין זה מדויק, בתהליכי היום יום אולי אתה מצליח להתגבר על מכשולים כאלה ואחרים
בעזרת תושייה, כושר אילתור והרבה ניסיון, אבל בפרויקטים מורכבים, באירועים
מיוחדים, בקייטרינג חוץ, מצבים בהם כושר אילתור אינו מספיק, עליך לתכנן היטב
ולבנות תוכנית ניהול סיכונים ותרחישים בלתי צפויים.
תוכנית ניהול
סיכונים מצריכה משאבים של תקציב נוסף, כוח אדם וזמן.
ההנחה שנוכל
להתמודד עם בעיה שתתעורר רווחת אצלנו. יש לנו יכולת אילתור עצומה ואנו נתמודד עם
הבעיות 'תוך כדי תנועה', אינה נכונה.
לא תמיד יכולות הללו
מסייעות לנו ביום-יום ולעיתים המשבר הגיע לפני שבכלל חשנו בו.